החלטה בתיק ת"א 1674-05-11

1.         בפניי "בקשה לביטול היתר המצאה מחוץ לתחום" שניתן על פי החלטתי מיום 26/09/11. לחילופין, מבוקש לקבוע כי המצאת התביעה לחברה הזרה (המבקשת) נעשתה שלא כדין ולפיכך הינה חסרת תוקף.

            נטען, כי התובעת המציאה למבקשת תרגום סלקטיבי וחלקי ביותר של התביעה, כי הבקשה להיתר המצאה לא נתמכה בתצהיר וכי התנהלותה של התובעת לוקה בחוסר ניקיון כפיים ובשיהוי חמור שעה שהתביעה הוגשה כארבע שנים מיום שנודע לתובעת על עילת תביעתה הנטענת.

            לגופו של עניין, טוענת המבקשת, כי התובעת לא הוכיחה כי יש לה עילת תביעה טובה כנגדה וכי התביעה נופלת לגדר אחת החלופות המנויות בתקנה 500 לתקנות.

            דין הבקשה להידחות.

2.         אין חולק כי התביעה דנן הוגשה נגד הנתבעת מס' 1, קומסקו בע"מ (להלן: "קומסקו"), כדין.

            בהתאם לתקנה 500 (10) לתקנות סדר הדין האזרחי, הגשת תביעה כהלכה נגד אדם אחד יוצרת את הבסיס להמצאתו לאדם מחוץ לתחום, אם הוא בעל דין דרוש או בעל דין נכון בתובענה.

            לדידי, המבקשת הינה בעל דין דרוש בתובענה דנן.

3.         בעל דין דרוש או נכון על פי הפסיקה הינו בעל דין שאם היה יושב בארץ, בית המשפט היה מוסמך לברר את עילת התביעה נגדו ותביעה זו הייתה ראויה להתברר יחד עם התביעה נגד האדם היושב בארץ.  על מנת להיכנס בגדרו של מבחן כפול זה, יש לבחון האם ניתן היה לצרף את המבקשת (אילו ישבה בארץ) לאותו כתב תביעה שהוגש נגד קומסקו.

            בתביעה, אשר מסתמכת בין היתר על חוות דעתו של המהנדס צבי ויקינסקי נטען, כי המבקשת הינה היצרן של העגורן נשוא התביעה ואשר התגלו בו ליקויים וכשלים הנוגעים לתהליך ייצורו, כפי שנמצאו בעגורנים נוספים שיוצרו ע"י המבקשת. כתב התביעה גם מתייחס למזכר של משרד התמ"ת, אגף הפיקוח על העבודה, בנוגע לעגורנים מאותו סוג, המתייחס למספר מקרים שנתגלו באתרים שונים בארץ "בהם ניתק הדיאגונל בחוליות התורן של העגורנים". התובעת טוענת, כי כתוצאה מהפגמים בייצור העגורן ע"י המבקשת נגרמו לה נזקים כספיים כמפורט בסעיפים 23-25 לכתב התביעה המתוקן.

4.         האמור לעיל די בו כדי להקים תשתית לעילת תביעה משותפת נגד המבקשת, יחד עם קומסקו, מי שייבאה ושיווקה את העגורן נשוא התביעה. אם כן, יש לקבוע כי המקרה דנן חוסה תחת החלופה שבתקנה 500 (10) לתקנות לעניין קיומה של עילת המצאה אל מחוץ לתחום.

            אולם בכך אין די, שכן נקבע בפסיקה כי על מבקש ההיתר לשכנע את בית המשפט כי מתעוררת שאלה רצינית שיש לדון בה וזאת לגופו של עניין, דהיינו בנוגע לעילת התביעה עצמה.

            בשים לב למתואר לעיל נדמה שלא צריכה להיות מחלוקת כי התביעה דינן הינה תביעה ראויה לטיעון.

5.         בכגון דא, המבחן שהתגבש בפסיקה אינו של הוכחת עילת התביעה בצורה וודאית כנדרש במשפט עצמו, אלא יש להראות קיומה של עילת תביעה לכאורית מבלי שבית המשפט יורד לשורשו של עניין ומברר את המחלוקת לגופה. ראה ע"א 548/79 בוריס ורנבוט ואח' נ' "אלבה" חברה לציוד וחומרים בע"מ ואח', פ"ד ל"ד (4), 337. רמת ההוכחה אפוא נמוכה מזו הנדרשת בהליך עצמו ודי אם המבקש יראה כי יש בסיס לתביעתו ושעילת התביעה ראויה להתברר.

            בשים לב לנטען בתביעה לעניין הפגמים והכשלים בייצור, כאשר טענות אלה מגובות בין היתר בחוות דעת מומחה, יש לקבוע כי התובעת עמדה בנטל המוטל עליה בעניין זה (ואין בכך משום קביעת מסמרות לגופו של עניין).

6.         משעמדה התובעת, מבקשת ההיתר, בתנאים הנ"ל יש להותיר את היתר ההמצאה שניתן במעמד צד אחד על כנו וזאת בתנאי נוסף, שבית המשפט בישראל אינו הפורום הבלתי נאות לדיון בתובענה. המבחן הקובע בעניין זה הינו מבחן מירב הזיקות הרלבנטיות (ראה רע"א 2705/97 הגבס א. סיני (1989) בע"מ נ' The Lockformer Co. ואח' פ"ד נב (1), 109).

            בענייננו ולפי המבחן הנ"ל מצאתי לקבוע, כי מירב הזיקות לתביעה דנן הן בארץ וזאת נוכח גילוי הפגמים והכשלים בעגורן כאן, קיומם של כשלים בעגורנים נוספים במספר אתרים ברחבי המדינה, הנזקים הנטענים שנגרמו לתובעת והיותה של התובעת ושל קומסקו חברות ישראליות. לא ניתן אפוא לומר כי המאזן נוטה בבירור ובמובהק אל עבר פורום זר. בכגון דא יוטעם, כי דוקטורינה זו של הפורום הבלתי נאות "עם השנים ונוכח מגוון הקומוניקציה ודרכי התנועה העומדים לרשותנו במציאות המודרנית" איבדה לא מעט מכוחה (ראה ע"א 3908/08 תיקו בע"מ נ' FOREM BAGCO INC., מאגרים משפטיים, עמ' 17 לפסק הדין).

7.         באשר לטענות המקדמיות שהעלתה המבקשת לעניין השיהוי, אי צירוף תצהיר והתרגום הסלקטיבי של כתב התביעה, הרי שאין באלה כדי להביא לביטול היתר המצאה.

            טענות לעניין שיהוי או השמטת עובדות חשובות מהבקשה למתן היתר המצאה, מקומן בהליך העיקרי ולא לשלב הזה של הדיון. בנוגע לתרגום הסלקטיבי ואם אכן בוצע תרגום חלקי בלבד של כתב התביעה שיש בו כדי למנוע מהמבקשת להתגונן, רשאית המבקשת לעתור להארכת מועד נוספת של כתב ההגנה עד להמצאת תרגום מלא וכמתחייב בדין.

            באשר לאי צירוף תצהיר, ובשים לב לכך שעילת התביעה בבקשה למתן היתר מסתמכת בעיקר על חוות דעת מומחה לעניין כשלים ופגמים בייצור העגורן, לא מצאתי כי יש באי צירוף התצהיר כדי להשמיט את הבסיס מתחת לבקשה, אך ראוי לדעתי בנסיבות העניין ובהעדר תצהיר שלא לחייב את המבקשת כעת בהוצאות הבקשה, אלא לכרוך את החיוב בתוצאה הסופית.